במאי קולנוע איטלקי, במאי איטלקי תשחץ

פתרון תשחצים. כל התשובות בחינם.  התשובות להגדרה במאי קולנוע איטלקי, במאי קולנוע איטלקי תשבץ הן:

במאי קולנוע איטלקיים: פליני, דה סיקה, ויסקונטי, לאונה וזפירלי

כאשר איטליה הייתה על ברכיה, מכוסה באבק ההריסות של מלחמת העולם, קמה תנועה קולנועית שהעזה להביט למציאות בעיניים. זה היה הנאו-ריאליזם, זרם שלא חיפש גיבורים, אלא מצא אותם ברחוב. ויטוריו דה סיקה, שחקן קומדיות לשעבר, הפך למצפן המוסרי של התנועה. הוא נטש את האולפנים לטובת סמטאותיה האמיתיות של רומא, ליהק אנשים פשוטים, ובסרטים כמו "גונבי האופניים" הפך סיפור על אופניים גנובים למשל אוניברסלי על כבוד אנושי. במקביל פעל לוקינו ויסקונטי, אריסטוקרט בעל תודעה מרקסיסטית, שהניח יסודות לזרם עם סרטו "אובססיה". בעוד דה סיקה לכד את פעימות הלב של האדם הפשוט, ויסקונטי כבר רמז על העיסוק העתידי שלו במנגנונים הגדולים של ההיסטוריה והחברה. שניהם יחד החזיקו מראה מול איטליה הפצועה, ויצרו קולנוע שהיה דחוף, כנה ושינה את הכללים.

מהרחוב אל הנפש: פדריקו פליני והמצאת השפה ה"פלינאית"

ואז הגיע פדריקו פליני, האיש שהחליט שהמציאות היא רק נקודת פתיחה. אחרי שספג את שיעורי הנאו-ריאליזם כתסריטאי, הוא פנה פנימה והזמין את העולם למסע בתוך ראשו. פליני לא יצר סרטים, הוא חלם אותם על מסך גדול. ב"לה דולצ'ה ויטה" הוא צייר את רומא כקרנבל זוהר וריקני, והעניק לעולם את צלמי ה"פפראצי". אבל היה זה "שמונה וחצי" שבו הוא שבר את המראה והרכיב אותה מחדש כמבוך פסיכולוגי. פליני הפך את המשבר האישי שלו לחגיגה קולנועית, ערבב זיכרונות ילדות, פנטזיות ארוטיות וחרדות קיומיות, ויצר שפה חדשה – "פלינאית". סרטיו הם קרקס של הנפש, גלריה של דמויות גרוטסקיות ונוגעות ללב, והוכחה לכך שהסיפורים הגדולים ביותר אינם מתרחשים בעולם החיצון, אלא במרחב שבין חלום לזיכרון.


ההיסטוריה כבמה: מסעו של ויסקונטי מהסימטאות המוזנחות לארמונות הדועכים

לוקינו ויסקונטי בחר במסלול הפוך מפליני. במקום לברוח מהמציאות, הוא צלל לתוך ההיסטוריה והפך אותה לאופרה. האריסטוקרט שתיעד את עניי סיציליה ב"האדמה רועדת", החליף את אבק הסמטאות בקטיפה המאובקת של ארמונות דועכים. הוא הבין שגם לשקיעה יש יופי טרגי, והפך את הנושא הזה לסימן ההיכר שלו. בסרטו המונומנטלי "הברדלס", הוא לא רק תיאר את סופה של האצולה הסיציליאנית, אלא את הרגע שבו עולם ישן מפנה את מקומו לחדש, ברגע של הוד והשלמה. סרטיו המאוחרים, כמו "מוות בוונציה", הם יצירות ויזואליות מהפנטות, הבוחנות את הקשר בין אמנות, יופי וריקבון. ויסקונטי השתמש בהיסטוריה לא כשיעור, אלא כבמה עצומה שעליה הוא הציג את הדרמות הנצחיות של תשוקה, כוח וזמן חולף.

אופרה של אלימות: כיצד סרג'ו לאונה פירק והרכיב מחדש את המערב הפרוע

בזמן שיוצרים אחרים התמודדו עם נשמתה של איטליה, סרג'ו לאונה החליט לגנוב את נשמתו של ז'אנר אמריקאי. הוא לקח את המערבון, סמל התרבות האמריקאית, ושתל אותו בנופים הצחיחים של ספרד. התוצאה הייתה "מערבון הספגטי" – ז'אנר חדש, ציני ואלים. לאונה זרק לפח את הגיבורים טהורי הלב והציג במקומם אנטי-גיבורים שתקנים שפעלו מתוך בצע כסף, ובראשם "האיש ללא שם" שגילם קלינט איסטווד. השפה הקולנועית שלו הייתה מהפכנית: הוא מתח סצנות עד לקצה גבול המתח, השתמש בתקריבים קיצוניים כדי לחשוף כל מחשבה מאחורי המבטים הקפואים, והפך את המוזיקה של אניו מוריקונה לדמות ראשית בסיפור. סרטיו, מטרילוגיית הדולרים ועד יצירתו המלנכולית "היו זמנים במערב", הם אופרה של אלימות וקודש, הוכחה לכך שניתן לקחת מיתוס מוכר ולספר אותו מחדש בקול שטרם נשמע.


אמנות הספקטקל: פרנקו זפירלי והפיכת הקלאסיקה לחוויה קולנועית מפוארת

בעולם הקולנועי האיטלקי הסוער, פרנקו זפירלי היה אי של קלאסיקה. הוא לא בא לפרק או להמציא מחדש, אלא לתרגם את יצירות המופת הגדולות של התיאטרון והאופרה לשפה קולנועית מפוארת ונגישה. זפירלי, שבא מהבמה, ידע איך ליצור ספקטקל. הוא לקח את "רומיאו ויוליה" של שייקספיר, ליהק שחקנים צעירים ותוססים, והפיח בטרגדיה העתיקה אנרגיה סוחפת שדיברה לדור שלם. הוא האמין בכוחה של התמונה הגדולה, בין אם במיני-סדרה האפית "ישו מנצרת" או בעיבודיו הגרנדיוזיים לאופרות כמו "לה טרוויאטה". סרטיו הם חגיגה של יופי, עיצוב ותלבושות, והוא ראה את תפקידו כמתווך תרבותי המעניק חיי נצח קולנועיים ליצירות אלמותיות. עבודתו הייתה הוכחה שגם למסורת יש מקום על המסך הגדול.

הפסיפס האיטלקי: כיצד חמישה קולות יצרו מורשת קולנועית אלמותית

חמשת היוצרים הללו הם חמישה נתיבים שונים שהובילו את הקולנוע האיטלקי לפסגות חדשות. מהחיפוש אחר אמת ברחובות ההרוסים של דה סיקה, דרך צלילה למבוכי הנפש של פליני; מהדרמה ההיסטורית המפוארת של ויסקונטי, דרך המיתולוגיה החדשה שטווה לאונה, ועד לפאר הקלאסי של זפירלי. כל אחד מהם דיבר בקול ייחודי, ויחד הם יצרו סימפוניה שהדיה נשמעים עד היום. השפעתם חצתה אוקיינוסים: במאים אמריקאים למדו מפליני כיצד לחלום, קוונטין טרנטינו בנה קריירה על יסודות שהניח לאונה, ויוצרי קולנוע חברתי עדיין שואבים השראה מהכנות של דה סיקה. הם לא רק סיפרו את סיפורה של איטליה, הם סיפקו לקולנוע העולמי אוצר בלום של דימויים, רעיונות ורגשות, והזכירו לנו שכדי ליצור אמנות גדולה, צריך קודם כל להיות אנושי. בהצלחה !

 

מודעות

פתרון 2 אותיות: 

פתרון 3 אותיות: 

פתרון 4 אותיות: הופר, רוסי
פתרון 5 אותיות: בניני, לאונה, מורטי, סורדי, סקולה, פליני, קולטי, קפלדי

פתרון 6 אותיות: ארג'נטו, בלאזטי, דה-סיקה, זפירלי, טביאני, טופאנו, פיליפו
פתרון 7 אותיות: ורטמילר, פזוליני, פסטרונה, רוסליני 
פתרון 8 אותיות ומעלה: אנטוניוני, ברטולוצ'י (במאי ומשורר איטלקי), ויסקונטי, טורנאטורה, פאזוליני
פתרון של שתי מילים ומעלה: אדוארדו דה פיליפו, אטורה סקולה, אלברטו סורדי, אלסנדרו בלאזטי, ברנרדו ברטולוצ'י, ג'ובני פסטרונה, ג'וזפה טורנאטורה, גוסטב הופר, ג'ילברטו טופאנו, דאריו ארג'נטו, דואיליו קולטי, האחים טביאני, ויטוריו דה סיקה, לוקינו ויסקונטי, לינה ורטמילר, מיכלאנג'לו אנטוניוני, נני מורטי, סרג'ו לאונה, פדריקו פליני, פיטר קפלדי, פייר פאולו פאזוליני, פרנצ'סקו רוסי, פרנקו זפירלי, רוברטו בניני, רוברטו רוסליני
מחפשים תשובות נוספות - השתמשו בתיבת החיפוש בראש הדף.
עזרנו לכם למצוא את הפתרון ? תפרגנו לנו בלייק! 
יש לכם פתרון אחר להציע? כתבו לנו בתיבת התגובות!